זה לא עוד מאמר על חשבון נפש של הימים הנוראים ויום כיפור, אלא הצעה להתבוננות חדשה ואחרת על עצמנו בחשבון הנפש.
הימים האלה, שמסתיימים להם עוד מעט, נקראים הימים הנוראים.
בימים האלה, אנחנו נקראים לעשות חשבון נפש עם עצמנו, להתפלל יותר מתמיד לבורא עולם (מי שמתפלל), ולבקש סליחה מחברינו, וכן, גם למחול להם.
לא בכדי הם נקראים ימים נוראים.
בעיני, לחשבון הנפש ישנה חשיבות עצומה.
לעצירה לשם התבוננות יש ערך גדול מאד.
וכאן, אנחנו יכולים לעשות אחד מהשתיים, או בעצם שלוש אפשרויות:
אפשרות אחת - אנחנו יכולים להגביר תפילות (מי שמתפלל), להתבונן בעצמנו, במעשינו, וגם במה שלא עשינו והיינו רוצים, להצטער, לבקש מחילה ממי שצריך, ולהמשיך הלאה, כאילו כלום, בלי למידה ממשית.
צריך להגיד שזו האפשרות הפחות רצויה מבחינתי?
האפשרות השנייה - בדומה לראשונה, להתבונן, בעצמנו ובמעשינו, להצטער על מה שעשינו, לבקש מחילה מחברינו, אולי גם מבורא עולם, אבל - להשאר עם הלקאה עצמית על כל מה שביקשנו עבורו מחילה.
מנחשים מהי עמדתי לגבי הבחירה הזו?
והאפשרות השלישית – לעצור, להתבונן, להסתכל בכל מה שעשינו ורצינו לעשות, בכל מה שעשינו בלי שנרצה, כאילו כוח חיצוני לנו שלט בנו, וגם, כל מה שרצינו לעשות בשנה האחרונה, ולא עשינו. כמובן - שאם נמצא שפגענו באדם אחר, נבקש את סליחתו.וכאן בא הערך המוסף, והוא, בעיני, הקשה מכל - נבקש, וגם ניתן, מחילה לעצמנו.נערוך את ההתבוננות בלי להתחשבן, בלי להיות קטנוניים וקנטרניים כלפי עצמנו, אלא, מתוך נקודת התבוננות סלחנית.
ולא, הסלחנות לא אומרת שאנחנו מתבוננים בפחות דקדוק, או בפחות לקיחת אחריות, כי אם להפך. סלחנות כלפי עצמנו תאפשר לנו להפריד בין המעשים והארועים הלא רצויים לנו, ובינינו, במובן שבו אנחנו מבינים שהמעשים שלנו הם אמנם שלנו, אבל - הם לא אנחנו!
אגיד את זה שוב -
המעשים שלנו הם לא אנחנו!
ואנחנו זה לא המעשים שלנו!
ואנחנו חופשיים לבחור, לראות את מעשינו, את תוצאותיהם, לקחת עליהם אחריות מלאה, לתקן אם צריך, בלי לשאת על עצמנו אשמה שמקבעת את הדפוס - אם עשיתי - זה אומר עלי - ואז זה מי ומה שאני.
לרובנו, יש נטיה להיות מאד שיפוטיים כלפי עצמנו.
השיפוטיות הזו כלפי עצמנו, כולאת אותנו גם במעגל של שיפוטיות כלפי אחרים, וכלפי המציאות שלנו.
כשאנחנו לא סולחים לעצמנו, אנחנו, בתודעה שלנו, ממשיכים לעשות את אותו המעשה שעליו אנחנו מתחרטים.
דוגמה פשוטה מעולם האוכל -
נניח שהחלטתי להפסיק לאכול מאכלים מזיקים ומשמינים, ובכל זאת אכלתי קרואסון. לאחר אכילתו - אני ממשיכה לכעוס על עצמי, ולהתחרט על כך שאכלתי. הרי אני לא יכולה לעשות undo לאכילת הקרואסון. אני יכולה לעשות פעילות גופנית מוגברת באותו יום, לאכול קצת פחות ועוד כל מיני דברים דומים, או פשוט להמשיך הלאה בחיי כרגיל. אבל, אם אמשיך לכעוס על עצמי ולהתחרט על האכילה, הרי שבתודעה שלי אני ממשיכה לאכול את אותו קרואסון...
כך לגבי כל דבר שעליו אני מתחרט ולא סולח לעצמי.
המחילה משחררת אותי מלחוות שוב ושוב את הרגש הלא רצוי, שמוביל לתודעה לא רצויה, וש-כן, מה לעשות, מובילה למציאות הלא רצויה.
מעכשיו, אני מזמינה אותך לומר לעצמך, גם ביום כיפור, ובמשך שאר ימות השנה -
אני סולח/ת לעצמי על כל הבחירות המוטעות שעשיתי בעבר, בהווה ושאעשה בעתיד.
אמרו זאת תוך כדי השקטה של התודעה, ונשימה עמוקה, כך שזה ייטמע בעומק ההוויה שלכם.
תראו איך זה יגביר את הקבלה שלכם את עצמכם.
ואפילו - זה יגביר את האהבה שלכם לעצמכם.
ואז – גם הימים הנוראים יוכלו להיות מעצימים, מקדמים ומצמיחים.
נורית צורגיל - מומחית לטיפול אנרגטי ויצירת מציאות.
מפתחת שיטת "האמת הפשוטה" לריפוי ויצירת מציאות.
בעלת נסיון רב בטיפול באנשים בשיטות שונות - במגע (שיאצו, ריבאלנסינג ועוד), אימון בשיטה האבולוציונית, רייקי ותטא הילינג.
